כולנו מתמודדים עם מריבות במשפחה, בין ההורים, בין הורים לילדים, בין הילדים. מריבות הן אלמנט הכרחי בין כולנו ואם אנחנו פועלים לקידום היחסים ביננו אז מריבות הן בלתי נמנעות כי כל אחד מושך לכוון שלו וכך נוצרים קונפליקטים. מוסבר היטב על הנושא באתר https://laitman.co.il מומלץ לקרוא שם עוד. בגלל שאנו כל הזמן משתנים ורוצים לשפר את היחסים ביננו המריבות הם אמצעי לחזק את אותם קשרים. אנו צריכים לחנך את עצמנו שמריבות הן דווקא משהו חיובי אם רק נלמד לשמור על איזון בזמן מריבה בהבנה שהן תורמות ולא הורסות, הן בונות בנו שלב חדש וקשר יותר הדוק מבעבר. הרבה פעמים במריבה כשהרגשות גועשות זו דווקא הזדמנות להתחבר לרגשות שלנו בצורה עוצמתית, גם סערת הרגשות מאפשרת לנו לראות את האחר באור אחר ולשמוע ממנו דברים שלא היה אומר במצב רגוע. התקשורת שלנו עם האחרים כל הזמן נבנית ואנו כל פעם בודקים גבולות ביננו. הביעה שלנו שהתרגלנו שמריבה היא משהו שלילי, מפרד ומביא לכעסים, אכזבות ושברון לב. אנו צריכים חינוך חדש שילמד אותנו שאפשר לריב בצורה בונה ושנצא מחוזקים אחרי המריבה. תקשורת טובה לא יכולה להיות חד סטרית, חד צדדית, קשר טוב הוא קשר שיש משהו שמתנגד. אנו צריכים לזכור תמיד שהקשר שלנו הוא החשוב ולהתמקד בו כמטרה שכולנו רוצים בטובת כולם. אם אנו אוהבים זה את זה האהבה הזו צריכה להיות בעדיפות ראשונה. חיבור נכון ביננו מכיל בתוכו גם דחיה כי אנו מרגישים תמיד רק מדבר והיפוכו. האהבה שלנו תתחזק לעומת גילוי דחיה ביננו. אין מצב של אידיליה שלום שקט ושלווה ככה סתם, זו אשליה שאנו רוצים לחיות בה אבל במציאות אין דבר כזה. היינו רוצים שכולם במשפחה יחיו שלום ויחסים טובים זה עם זה באופן קבוע לעד. אנו רואים מהניסיון שזה לא קורה ואם יש שקט תמידי כנראה שמשהו מאד לא תקין קיים ביחסים בין בני המשפחה, כנראה משהו מאד לא מאוזן שם. כיום היחסים שלנו עם האחר מאד לא נכונים ורחוקים מאיזון נכון. כאשר אנו רבים, אנו רבים רק לשם המריבה, כדי שלאחר יהיה רע ואנחנו נרגיש עליונות עליו, אנו רבים כדי שהשני יסבול וככל שהוא יסבול אנו נרגיש טוב יותר. מריבה טובה היא כזו שאנו רוצים שכל הרוע ייצא החוצה אבל מעליו אנו רוצים לכסות באהבה. זה אפשרי רק אם נבין ונסכים כולנו שאהבה ביננו היא החשובה
