במאמר זה ננסה להבין בצורה יותר פנימית על המחלה, על המגפה וכיוון כיצד ניתן למנוע את המגפה הבאה. ישנם הרבה גישות הוליסטיות (שלמות/מקיפות), המדברות על כך שמחלה היא למעשה סימפטום לחוסר איזון, חוסר קשר נכון בין הגוף השלם לכל רכיביו. פעם הסביר ערן שחוסר האיזון יכול להתרחש לא רק בתוך הגוף הפרטי, אלא בגורמים המשפיעים על הגוף כמו: אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, השכלה. כאשר אין איזון בגורמים אלה אנחנו גורמים לחוסר איזון בגוף שלנו המתבטא בסופו של דבר כמחלה.
במגפה, כמו הקורונה, ישנה תופעה של חוסר איזון של הגוף הפרטי וגם תופעה של חוסר איזון של כל הגופים, היינו לא רק שהגוף לא מאוזן הוא גם גורם לחוסר איזון לגופים אחרים, גורם נזק. בעל הסולם, המקובל האלוקי, כותב לנו בספר מבוא לספר הזוהר:
"חוש הראייה שלנו, שאנו רואים לפנינו, עולם גדול ענקי, וכל מלואו הנהדר. הרי באמת, אין אנו רואים כל זה, אלא רק בפנימיותנו עצמה. כלומר, במוח האחורי שלנו, יש שמה, כעין מכונה פוטוגרפית, המציירת לנו שמה, כל הנראה לנו, ולא כלום מחוץ לנו."
בעל הסולם נותן לנו כיוון אחר להתבונן על העולם, העולם שאנחנו רואים/מרגישים אינו אלא השתקפות של העולם הפנימי שלנו, ולכן כדי לתקן את העולם שמחוצה לנו, אנחנו רק צריכים לתקן את עצמנו, נשמע פשוט. הרעיון הוא שלא מספיק להילחם במחלה בפרט ובמגפה בכלל רק באמצעים רפואיים אנחנו צריכים להילחם במחלה גם בצורה מקיפה יותר, שלמה יותר.
אנחנו צריכים להילחם גם בלתקן את הקשר ביננו, החוסר איזון בין הגופים, בין בני האדם, מופיע לפנינו כמגפה, אם נתקן את היחסים ביננו ליחס חיובי, של אהבה, דאגה, שיתוף, סולידריות אנחנו נהיה מאוזנים, עם פחות דאגות , נשמע הגיוני שלא יהיה צורך במגפה, במחלה. ישנם הרבה תובנות מהמגפה שעברנו, תובנות על החיים שלפני ואחרי, אנחנו יודעים יותר מה צריך לתקן, יודעים יותר מה צריך לעשות כדי להיות מאוזנים.