לכל אחד מאיתנו בדר"כ יש דעה מאד ברורה ומדויקת. אבל כל אחד שם פתק אחר כי יש לו דעה אחרת, כי לו תפיסה אחרת של העם, פתק אחר. כמו שיש לכל אחד מאיתנו פסח או יום כיפור אחר. למה זה חשוב שנשים בדיוק פתק אחד וחס ושלום לא פתק אחר? במיוחד לא "ההוא". לכל אחד מאיתנו המשפטים האלו נכונים, אולי שם השחקנים מתחלפים, אבל הלך הרוח הקרבי משותף לכולנו, הישראלים. שני יהודים, 3 בתי כנסת, מכירים? אמנם בדיחה עתיקה כמתושלח אבל לצערנו זוהי המציאות והיא כבר לא מצחיקה. הלך הרוח הזה מהווה סכנה קיומית עבורינו. מה הבעיה פשוט לשים פתק בקלפי ולהמשיך הלאה בחיים? למה אנחנו לא מסוגלים לעשות את זה?! ולא מדברים על המהות, על המשמעות של מנהיג כזה או אחר, על המשמעות של יום כיפור לכל אחד מאיתנו ולמה?
התשובה ברורה – האגו שלנו. הוא גדל ומתפתח מיום ליום ונעשה קשה להכיל אנשים אחרים, דעות, שוני. כל דבר שמנוגד אליי נתפס כאיום ממשי לחיי, למשפחתי ומבחינתי גם למדינה שלי. ישנה עובדה אחת חשובה שהאנשים בארץ שוכחים – כולנו קשורים ותלויים אחד בשני. אנחנו אמנם אנשים שונים אבל שייכים לעם אחד שכל קיומו תלוי במצב הפנימי שלו. אם היחסים בין האנשים בעם קרובים וטובים המדינה מתחזקת ומצליחה וכאשר הם מתחילים להסתכסך ולהיפרד הם מתפרקים כעם, וכישות ריבונית ועצמאית. זו תמצית ההיסטוריה שלנו. רבים-סובלים. מתחברים מעל להבדלים- מתחדשים ומנצחים. למה? כי עם ישראל הוא העם היחיד בהיסטוריה שלא התחיל במקור כמשפחה גנטית משותפת אלא כאסופה של אנשים משבטים שונים שהתחברו יחד סביב אידיאולוגיה.
אברהם אבינו אסף סביבו אנשים דעתניים ואינדיבידואליסטיים שרצו, מעל לכל ההבדלים, להתחבר באהבת הזולת "ואהבת לרעך כמוך". הם אבותינו ואנחנו בעקבותיהם, מרגישים "עם" רק כאשר אנחנו מתחברים מעל לאגו, מעל להבדלים או לדעות, כאנשים שרוצים להגיע ליחסים אנושיים חמים וטובים. אם אין לנו אידיאולוגיה משותפת אין בינינו דבק ואנחנו מתפרקים שוב לשבטים, קיבוץ גלויות בדיוק כמו אבותינו, בריב ובשנאת חינם.
כמה שזה נשמע הזוי זה גם מסביר הרבה. תודו. איך זה שאנחנו מוכנים למחוק אנשים בגלל דעות ומצד שני תוך חמש דקות שיחה אנחנו נכניס אנשים ללב ונתייחס לכולם כמשפחה. יש משהו לגמרי ייחודי בעם שלנו. הייחודיות הזו היא גם זו שאם אנחנו לא משתמשים בה נכון, מביאה אותנו לפי תהום כל פעם מחדש. זה בסדר שכולנו שונים. הנקודה החשובה היא אם יש בינינו קשר שמחפה על השוני. כולנו קשורים ותלויים זה בזה להישרדות פיזית ממש. אם נחליט שאנחנו נשמור על קשרים טובים,מחשבות טובות, יחסי כבוד, אנחנו נראה איך הרוח הטובה תתחדש בקרבנו. אנחנו נתחיל להרגיש את אותה הרגשת שותפות גורל ,משפחה חמה כמו שאנחנו מכירים בימי מלחמה רק בלי המלחמה.
אז איזה פתק אתם הולכים לשים בקלפי? מה שאתם חושבים לנכון. אבל הבחירה היחידה שתעשה הבדל אמיתי וטוב בחיינו היא הבחירה אחד בשני.